סלט ביצים

החלק המרכזי בהכנת המתכון השני הוא ללא ספק בישול הביצים הקשות. בישול ביצים שקול בעיני לאומנות הנדרשת בהכנת קפה שחור או בחנייה קשה בתל אביב. אני תוהה מה עשוי לדכא יותר – לרצות לבשל ביצים רכות ולקבל ביצים קשות או להפך. חיזוק למורכבות הנושא ניתן לקבל מהערך המוצלח בויקיפדיה ל 'ביצה מבושלת'. לצד ההסבר המדעי לתהליכים המתרחשים בביצה בבישול יתר שלה ומדוע אוסר משרד הבריאות להגיש במוסדות אשפוז ביצים שבושלו במים רותחים פחות מ-7 דקות, כולל הערך גם אזכורים אודות הביצה המבושלת במסורת היהודית והנוצרית ואנקדוטות נוספות.

במקרים מורכבים כאלה עדיף להיצמד למתכון דהיינו: ביצים + מי ברז> הרתחה> בישול 10 דקות.

ביצה אחת נסדקה מהתרגשות המים הרותחים בסיר ודלפה קלות (אצל בשלנים מיומנים זה לא היה קורה – עניין של גובה וטמפרטורת מי הברז או משהו כזה) אולם בסופו של דבר יצאו ביצים קשות עם חלמון צהוב וקשיח.

בחמשת המתכונים האחרים בספר שבהם משתמשים בביצים קשות מדלגים באופן אלגנטי על דרך הכנתן. כך זה כשלמחברת מובן מאליו שמי שמתמודד עם 'סלט תפוחי אדמה' הוא בהכרח בוגר 'סלט ביצים'. שימו לב שבהכנת סלט הביצים במתכון זה קיימת ההמלצה המוצדקת (באמצעות הסמליל הידוע) שאמא תסייע לנו. במרחק שלושה מתכונים מכאן ('כריכי הסירות') הופ גדלנו, וסיוע שלה או של מבוגר אחר בהכנת הביצים הקשות כבר אינו נדרש. אני מריח גל של תביעות בדרגה שתיים או שלוש.

ועוד בעניין סמליל האמא – מתכון 'סלט הביצים' הוא אחד מארבעת המתכונים היחידים שבספר בו בחרה אמא להיות עם 'שביל בצד' בצד ימין. אמממ…  רוברט לנגדון בקהל?

לגבי התוצאה הדעות בבית היו חלוקות. לגבי המראה אישתי טענה ש'זה לא נראה טעים'. לי זה דווקא עורר את התיאבון. לגבי הטעם היא טענה שחוץ משהחרדל מיותר זה יצא טעים. אני לא יודע איך אפשר כאן בלי החרדל. לעומת זאת אני חשבתי שהבצל הירוק מורגש מדי. היא לא. רות סירקיס הכריעה  בכותרת המשנה של המתכון: 'סלט ביצים זה טוב לאכול עם לחם או פיתה'.

זמן הכנה: 31 דקות

עלות: מיונז (קופסה)+חרדל (קופסה)+בצל ירוק+ פלפל+ביצים (שש)+ מלפפון חמוץ (קופסה) = 41 ₪

 

מעורר תאבון?

 

סדוקה שדלפה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מסר מאחותי ינתן בקרוב. היא עסוקה ממש.