ביצה בקן
הפעם לקחתי ברצינות את ההמלצה/אזהרה בדמות "האמא" והודעתי להוריי, בהתראה מוקדמת, על בואי להכנת המתכון. האמת, לא רק בגלל הסמליל באתי אלא בעיקר כי עבורי ביצה בקן בהכנתה המסורה של אימי היא לא רק מאכל חביב, אלא גם תערובת של זיכרונות חזקים כמו שלרבים, ילדים או הורים, מתכון זה או אחר ב"ילדים מבשלים" יוצר.
כשל"ביצה בקן" יש ערך בויקיפדיה וכשבבתי קפה ומסעדות תל אביביות מגישות ארוחות הנקראות "ביצה בקן" (אחת פלצנית, משתמשת בשם המפורש באותה נשימה עם בריוש, גבינה שוויצרית ועגבניות אפויות), אין צורך להרחיב על מידת החדירה של המאכל לתודעה. וכאן עשויה להישאל שאלת ביצה ותרנגולת: מי היה קודם, המאכל או הספר. ובכן, "ביצה בקן" היה גם היה קודם ואף יותר מכך – הוא היה מוצא את דרכו לצלחת ארוחת הילדים העיסקית גם בלי הספר. הוא ידוע ומושרש גם בארצות הנכר וחיזוק לכך הנן הרשימות (כאן או כאן) הארוכות של כ-100 שמות נרדפים למאכל. באופן אישי אני מחבב את "Ghetto omelette".
בעודי יושב בשולחן האוכל ומביט בהוריי נערכים להכנת ה"ביצה" עברה בי המחשבה, שלא פחות משרצו שהכנת המתכון תהייה מוצלחת ונאמנה לחוויית הילדות (אף נרכש במיוחד לחם פרוס ולבן), הייתה בהם עוד יותר תקווה שההכנה תעבור ללא אירועים חריגים שבסופו של דבר היו מתועדים על ידי לנצח באוטוסטראדת המידע. כך מדי כמה רגעים נאמר משפט שהתחיל ב"תכתוב ש…" או "אל תכתוב ש…", "אל תכניס את התמונה" או "אולי כדאי ש…".
כמי שהולך על ביצים תוצרת מזרח אירופה, ניגשתי לכתוב שורות אלו.
ובכן ניתן לנשום לרווחה. לא היו אירועים חריגים.
ב-19 הדקות שעברו מהתנעת התהליך עד להגשה הבנתי שחלפו עשרים ומשהו שנים, אולי שלושים, מאז הפעם הראשונה שאכלתי את ה"ביצה" באותו very מטבח. 19 דקות שהתמלאו בדיון שנות אלפיימי אודות מדוע היו צריכים לכתוב שאין כולסטרול על אריזת המרגרינה אם ברור שאין במרגרינה כולסטרול.
קצת הצטערתי שההכנה יותר משהייתה נאמנה למקורותיי הייתה נאמנה לאופן ההכנה שבספר. כך למשל אמא שלי אף פעם לא עשתה בפרוסה חורים עגולים באמצעות כוס אלא חוררה חור עם האצבעות; בד"כ הופכת את הקן עם הביצה במהלך הטיגון בניגוד לרשום במתכון; ושיא השיאים – ביזוק המלח על האוכל בביתנו המוגדר בטאבו כ- salt free.
אבל בעצם מה אכפת לי. מדובר כאן רק ב-19 דקות. בכל הפעמים הבאות שאקפוץ להוריי הטעם יהיה אותו טעם, הפינוק יהיה אותו פינוק והחיבוק יהיה אותו החיבוק – כמו לפני שלושים ומשהו שנים.
זמן הכנה: 19 דקות…
עלות: על חשבון הירושה.
קן ברדיוס קבוע
לכל מחבת יש מכסה - ויהי מה
אמרו כן לקן
ילדים מבשלים - הבלוג 
אני ממש מקווה שהירושה לא הצטמטמה מדי בעקבות האירוע… או שבעצם, נראה לי שהיה שווה את זה..
מתי אני כבר אהיה מוזמנת לארוחה מהספר??
שמחה לנחות כאן לראשונה: פשוט מקסים – הרעיון, הכתיבה, הביצוע – אולי רק האוכל לא. או חלקו. אבל מי מתעסק בקטנות. וחוץ מזה, תמיד אפשר לשמח את לולי.
חזק ואמץ! 🙂