כריכי סירות

"אפשר לתת את זה ללולי"

ניסה לנחם אותי גיא כמה שניות אחרי שהעז לומר:

"אתה יכול לקחת את שלי"

"את זה" זה את כריך הסירות, התוצר של המתכון שמסמן את תחילתם של שלל מתכונים עם שמות קסומים ומבטיחים ומסיים לזמן מה את המתכונים עם השמות הפחות מפתים.

"לולי" זאת הכלבה של גיא וחגית. המתכון החמישי של הספר הוכן בביתם של חברינו כחלק מארוחת חנוכה חגיגית. שילוב כריכי הסירות בארוחה די נכפה על הזוג, כך גם על גליה אשתי, כי חשבתי שתהיה להכנתם ואכילתם יחדיו תרומה להאנוקה ספיריט. גם האירוח בביתם החמים והמלא ברוגע בין השאר בזכות מוזיקת רקע שנבחרת בקפידה, נכפה עליהם. האירוע היה אמור להתקיים בכלל בביתנו רק שבלון הגז לא החזיק שמונה ימים ויצר סוג של קרייסיס של הרגע האחרון. ובכל זאת קרה נס. תושייתה של גליה הביאה אותה להכנת רוב מרכיבי הארוחה כולל את בישול הביצים הקשות אצל אחותה אליה הגיעה מספר שעות לפני הארוחה ברכבת כשעל גבה קילו ורבע בטטות (ללביבות בטטה*) קילו פלפלים (למרק פלפלים*) ומיונז וחרדל למקרה שלזוג לא יהיה. כל שנותר לי לעשות זה לאסוף אותה חצי שעה לפני, להגיד שלום יפה לחגית וגיא, לכבוש להם את המטבח ולחתוך קצת מלפפון כבוש.

המיונז והחרדל שהבאנו למתכון כריכי הסירות התקבל בבית המארחים בפנים חמוצות. את נימוק השופטים הקריא גיא מתווית המיונז: ”עמילן מעובד (E1442), מייצב (E415), משמר (E200) מעכב חמצון (E385)" וגו'. מהחרדל הסתפק ב-E אחד אחר ושלף תחליפים אורגנים מהמקרר כשעל התווית של המיונז רשום מיונז ועל תווית החרדל רשום חרדל בתוספת שלום ואהבה. נו טוב.

אז יש נסיבות מקלות לכך שאני ולולי הם היחידים שבלעו בשקט את המאכל למרות המפרשים המפתים: הרכיבים לא מכילים מייצבים ומעכבים, ואיך אפשר לאכול משהו אחר כשיש לביבות בטטות על השולחן. אבל בסופו של דבר אני קיבלתי את ההאנוקה ספיריט שרציתי וזה מה שחשוב.

חגית וגיא הם מהמוכשרים שיש. הפעם התצלומים הם מעשי ידיהם.

חנוכה שמח קוקים.

* לא תמצאו כאן את המתכונים

זמן הכנה: 25 דקות (מתוכם 10 דקות חתכתי מלפפון בשביל הבוק שעשו לי ועוד עשר דקות להרכיב את המפרשים על הקיסמים)

עלות: 3.5 ₪ (ללחמניית הבאגט) כל יתר המרכיבים נרכשו עבור המתכונים הקודמים.

 

לולי מחכה בסבלנות

סירה בבניה

שמות הילדים על המפרש

כריכי סירות - "אלא לראותם בלבד"

סלט דגים

סלט דגים עאלק.

אפשר לחשוב שמדובר בסלט פלמידה כבושה בשלושה טעמים פרוסה חצי נא עם גרגרי כוסברה שלמים וליד עגבניות קצוצות וסלק באיולי (מתכונונצ'יק מ'קרב סכינים'). לא ולא. מדובר בסלט טונה (עם אופצייה להחליף ב…סרדינים), אפילו לא איקרה.

טוב סלחתי.

האמת שאין לי שום דבר נגד טונה. היא בסדר. הטונה היא אחד האוכלים שמדי כמה זמן אתה מרגיש שאתה צריך לאכול, יותר מאשר אתה רוצה. לפני שנים מספר תקף אותי הרעב בלילה בעת שביקרתי באחד מקיבוצי הצפון המבודדים. בלית ברירה התגנבתי למחסן המטבח והמזון היחיד שבו היה בצורת שלל קופסאות שימורי טונה המיועדות למטבח המוסדי. לאחר סיום קופסה בנפח נאה לא רציתי יותר לראות טונה במשך שלוש השנים שבאו אחר כך. תופעה ידועה.

הרישום (הנפוץ) על קופסת הטונה "טונה בהירה" (אולי אני מעדיף אותן כהות?) ובאנגלית Skipjack  הביא אותי למסע חקר קצר ששיאו בקריאת מאמר שהתפרסם בקובץ התורני "אור ישראל" מאת הרב אברהם דוד מוסקוביץ. כן כן עד לפורום 'בחדרי חרדים' הגעתי. מוסקוביץ הנו מומחה עולמי בנושא הכשרות ומאמר זה הנו סיכום למחקר רב עמודים שארך שנתיים שנעשה על מנת לנפץ את השמועות כי קיימים מספר מיני טונה שאינם כשרים ר"ל. באמת מרתק. ולענייננו – המין "טוּנָה אָטוּנָס" Skipjack שהוא כמחצית מכלל ה"טונה" הנמכר בעולם, אינו נמנה בכלל על המין "טונה"….תביעה ייצוגית בדרך.

אולי לא פחות ואף יותר חשוב מנושא הכשרות: בקנותכם טונה דאגו לחפש את סמליל הדולפינסייפ.

תגובת האישה על המראה של היצירה "זה לא נראה נורא" ותגובתה על הטעם "זה לא רע" מסכמת את חוות הדעת המקובלת גם עליי.

את המתכון הכנתי לשם שינוי בשעת הערב, כאחד האדם החוזר מעבודתו (רואים את הבדלי התאורה בצילומי הצלחת?). זאת בניגוד לשלושת המתכונים הקודמים בהם שהיתי מחוץ למעגל העבודה או ליתר דיוק בתוך מעגל הבטלה בו יש את כל הזמן לכתוב בלוג. עכשיו נותר רק לקוות שהפרנסה לא תעיב על היצירה. אני חושב שלא, בא לי כבר לכתוב על כריכי הסירות במתכון של השבוע הבא.

זמן הכנה: 33 דקות !!! וזה בגלל שלוקח זמן לבשל את הביצים (אופן בישול הביצים לא כתוב במתכון, כפי שכבר הלנתי על כך ב'סלט ביצים').

עלות: ביצים (שישייה)+קופסת טונה+קופסת מלפפונים כבושים= 26 ש"ח

גוררים במגררת

גם בערב זה לא נראה נורא

סלט ירקות

שלום לקוראיי ברחבי הגלובוס

 

(להלן: אשתי היקרה).

 

כביכול מדובר בסלט ירקות רגיל.

אולם לאחר מעשה מדובר בסלט שמפתיע במספר היבטים כדלהלן:

1. הכמות: אני נוטה לאמץ את כלל האצבע שקובע כי את מספר המנות המוצהר בספר (במתכון זה  4 מנות) יש לחלק ב-2 אם רוצים לקבל את המספר האמיתי של הטועמים הבוגרים שייהנו מן המתכון. אולם הפעם נתקלתי, לכאורה, במקרה מסובך –  מדובר בסך הכל ב-2 מלפפונים עגבנייה אחת, שתי צנוניות קטנות ומעט חסה. לא משהו שזוג בוגרים יכול לבנות עליו כתוספת לארוחת הצהריים, לא כך?

התוצאה בסופו של דבר הפתיעה – צלחת עמוקה ומלאה שמספיקה לזוג רעב.

2. הטעם: על הנייר שני מכשולים איימו על התוצר הסופי מבחינת הטעם.

האחד, ורבים לא יסכימו איתי (אבל אני הוא זה שכותב כאן), הוא הצנונית. אני לא אוהב את המרירות והחריפות וונאבי שהיא משדרת לי לפה. גם השם שלה לא משהו. אפילו ברוסית לשם שלה יש קונוטציות שליליות.

האיום השני הוא מכיוון הדרישה להוסיף כף שמן. כזה לא פוליטיקלי קורקט. מילא שמן זית אבל שמן בלי כלום? אישתי כמעט סירבה לטעום מהסלט לנוכח הגזירה שגזרה עלינו סירקיס. ככה זה שגדלים עם אבא שף. אני מודה שגם אני נרתעתי מהרעיון ששמן, שייעודו הכמעט יחידי בבייתנו הוא אפיית עוגה פעם ברבעון, יתערב לי בסלט הרענן.

גם כאן התאכזבתי לטובה. הסלט היה מרענן, הצנונית לא הייתה דומיננטית (בשלב הזה) וכבר שכחתי לגמרי מעניין השמן.

3. תופעות הלוואי: ההפתעה האחרונה הגיעה לאורך השעות שבאו לאחר אכילת צלחת הסלט. הצנונית הקטנה הזכירה לי על קיומה בכל אחד מהגיהוקים המרשימים שליוו אותי באותו הערב. חשבתי שזו תהייה תחילתה של ידידות מופלאה אבל כנראה שהרוסים יודעים על מה הם מדברים.

זמן הכנה: 10 דקות וחצי

עלות: חסה (חבילה, שטופה)+צנוניות (חבילה של יותר מדי)+עגבניה+לימון+מלפפונים= 15 ₪.

מזה יצא סלט?

מסתבר שכן!

סלט ביצים

החלק המרכזי בהכנת המתכון השני הוא ללא ספק בישול הביצים הקשות. בישול ביצים שקול בעיני לאומנות הנדרשת בהכנת קפה שחור או בחנייה קשה בתל אביב. אני תוהה מה עשוי לדכא יותר – לרצות לבשל ביצים רכות ולקבל ביצים קשות או להפך. חיזוק למורכבות הנושא ניתן לקבל מהערך המוצלח בויקיפדיה ל 'ביצה מבושלת'. לצד ההסבר המדעי לתהליכים המתרחשים בביצה בבישול יתר שלה ומדוע אוסר משרד הבריאות להגיש במוסדות אשפוז ביצים שבושלו במים רותחים פחות מ-7 דקות, כולל הערך גם אזכורים אודות הביצה המבושלת במסורת היהודית והנוצרית ואנקדוטות נוספות.

במקרים מורכבים כאלה עדיף להיצמד למתכון דהיינו: ביצים + מי ברז> הרתחה> בישול 10 דקות.

ביצה אחת נסדקה מהתרגשות המים הרותחים בסיר ודלפה קלות (אצל בשלנים מיומנים זה לא היה קורה – עניין של גובה וטמפרטורת מי הברז או משהו כזה) אולם בסופו של דבר יצאו ביצים קשות עם חלמון צהוב וקשיח.

בחמשת המתכונים האחרים בספר שבהם משתמשים בביצים קשות מדלגים באופן אלגנטי על דרך הכנתן. כך זה כשלמחברת מובן מאליו שמי שמתמודד עם 'סלט תפוחי אדמה' הוא בהכרח בוגר 'סלט ביצים'. שימו לב שבהכנת סלט הביצים במתכון זה קיימת ההמלצה המוצדקת (באמצעות הסמליל הידוע) שאמא תסייע לנו. במרחק שלושה מתכונים מכאן ('כריכי הסירות') הופ גדלנו, וסיוע שלה או של מבוגר אחר בהכנת הביצים הקשות כבר אינו נדרש. אני מריח גל של תביעות בדרגה שתיים או שלוש.

ועוד בעניין סמליל האמא – מתכון 'סלט הביצים' הוא אחד מארבעת המתכונים היחידים שבספר בו בחרה אמא להיות עם 'שביל בצד' בצד ימין. אמממ…  רוברט לנגדון בקהל?

לגבי התוצאה הדעות בבית היו חלוקות. לגבי המראה אישתי טענה ש'זה לא נראה טעים'. לי זה דווקא עורר את התיאבון. לגבי הטעם היא טענה שחוץ משהחרדל מיותר זה יצא טעים. אני לא יודע איך אפשר כאן בלי החרדל. לעומת זאת אני חשבתי שהבצל הירוק מורגש מדי. היא לא. רות סירקיס הכריעה  בכותרת המשנה של המתכון: 'סלט ביצים זה טוב לאכול עם לחם או פיתה'.

זמן הכנה: 31 דקות

עלות: מיונז (קופסה)+חרדל (קופסה)+בצל ירוק+ פלפל+ביצים (שש)+ מלפפון חמוץ (קופסה) = 41 ₪

 

מעורר תאבון?

 

סדוקה שדלפה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מסר מאחותי ינתן בקרוב. היא עסוקה ממש.

 

טחינה

כן. טחינה.

מכל המתכונים והמאכלים שיש, כך נפתח הספר 'ילדים מבשלים'. כמו שיעור ראשון בקייטנת ההכנה להתמודדות עם החיים בג'ונגל המזרח-תיכוני.

מצד שני זהו באמת מתכון פשוט ביותר, אולי הכי פשוט בספר, חוץ מ- 'נקניקיות חמות' הפתטי.

אז טחינה מכינים מטחינה. במרכולים של שנות השבעים והשמונים כנראה שכשאמרת טחינה גולמית ידעת בוודאות למה הכוונה. היום ניתן לפגוש מגוון טחינות תחת הכותרת 'גולמית':  אורגנית, מלאה, אומגה 3, עם פפריקה, פטרוזיליה ועוד ועוד. לבסוף אותרה הטחינה הגולמית עם הכי פחות פוזה וזאת כדי להיצמד לכוונת המשוררת.

באופן כללי אני מעוניין להיצמד לכוונת המשוררת אבל כבר במתכון הראשון ניצלתי פירצה במתכון שאומרת שאם אין מועך שום (ואין לי) אזי חותכים את שיני השום לחתיכות קטנות מאוד. אם לא הייתה ניתנת לי האפשרות לחיתוך באמצעות סכין אזי הייתי עושה מעשה שלא יעשה ומשתמש בשום טרי כתוש קפוא. מזל.

בניגוד לפירצה בדבר מועך השום לא ויתרתי על האפשרות המוצעת לקשט את הטחינה בעלי פטרוסלינון. איך אפשר לסרב למילה נכחדת שכזאת (2590 מופעים בגוגל לעומת 110,000 ל'פטרוזיליה").

יצא לא רע בכלל. אחרי קירור של מספר שעות (לכסות בניילון נצמד) היא אפילו עוד יותר טעימה.

המתכון בספר הנו ל-6 מנות (צלחות כנראה) ולכן נשארתי בימים הקרובים עם מלאי טחינה (ופטרוסלינון) שלא יבייש את 2 הפלאפליות שבשכונה. אורחים ועוברי אורח מוזמנים. ברינג יור און פיתה.

יאללה המתכון הבא בבקשה.

זמן הכנה: 16 דקות

עלות: טחינה+לימון+שום +פטרוסלינון= 16.5 ₪.

שום שנחתך ולא נמעך

צלחת הטחינה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דבר האחות:

כן , טחינה…

מאכל כל כך פשוט ועם זאת אוצר תזונתי גלום.

הטחינה שייכת לקבוצת המזונות העשירים בשומן. יש בה לא מעט חלבונים , סידן וברזל. בטחינה משומשום מלא נוכל למצוא פי שש סידן. השומן שבטחינה שייך לקבוצת השומנים הבלתי רווים – כלומר מה שקרוי "שומן טוב ". בכף טחינה מוכנה יש כ-70 קק"ל (קלוריות).

לצערי הרב יש אנשים הטוענים שטחינה משמינה. אז ראשית  אין דבר כזה אוכל משמין … זה הכל עניין של כמויות .שנית,  אנחנו לא משמינים מאכילת פריט מסוים. ההשמנה היא פונקציה של סך כל האנרגיה היומית  שאכלנו מול זאת שהוצאנו. הוצאה אנרגתית יומית היא לא רק הפעילות הגופנית שאנחנו עושים אלא גם האנרגיה שהגוף משתמש בה לקיומו (כלומר פעילות הלב, הנשימה, החשיבה,העיכול הפעילות העצבית, החיסונית  ועוד ועוד). גם להרכב המזון וחלוקתו במשך היום ישנה  השפעה על העלייה במשקל.

וכמה מילים על השום – מה לא נאמר על סגולותיו : מסייע לאיזון לחץ דם, להפחתה בהסתיידות עורקים במחלות לב , ירידה בכולסטרול, משפר את תפקוד מערכת החיסון וכו'.  החומר הפעיל בו נקרא אליצין, הוא זה שמעניק לשום את ריחו . אז אם אתם לא נבהלים מהריח אכילת שום היא בהחלט הרגל בריא ….

אז שיהיה לכולנו בתיאבון…

הקדמה

הספר "ילדים מבשלים", שיצא לראשונה ב-1975 בהוצאת 'זמורה, ביתן, מודן', נפתח בחמישה עמודים בצבע כתום.

בעמודים אלו מספיקה הכותבת והבשלנית האגדית, רות סירקיס, לפרט כיצד המטבח משמש מסגרת חינוכית ('שיפור ההתאמה בין יד לעין'), את חוקי הזהירות ('חוק ראשון: לא להיות מפוזר'), איך מבשלים לפי מתכונים ('אם נופלת חתיכת קליפת ביצה מוציאים אותה') ומה עושים אחרי ('אם המטבח יהיה מלא בכלים מלוכלכים – אמא לא תרשה יותר לבשל'). בנוסף קובעת סירקיס כי ההתעניינות במטבח מתחילה בגיל 7-8, מתחילים בהכנת מאכלים קלים בגיל 9-10 ובגיל 11-12 כבר הילדים מסוגלים לאפות ולבשל את רוב המתכונים שבספר.

שמי יובל ואני בקבוצת הגיל (המבוגרת פי 3 מ-) של הילדים המסוגלים לאפות ולבשל את רוב המתכונים שבספר. האמנם?

ניכר כי בודדים הם הילדים שקמו בבוקר יום אחד ואמרו לאמם (או למבוגר אחר) 'לא מתאים לי עוד פעם כדורי שוקולד, הפעם נלך על המתכון של העוף במעטפת פריכה ונקנח עפ"י המתכון של קונוסים של קוקוס'. זאת הסיבה שבכל בית בו נמצא הספר יהיו בו 4-5 עמודים מלאים בכתמים חומים-כתומים (בד"כ באזור כדורי השוקולד, עוגת השוקולד, הביצה בקן והפנקייק'ס), ויתר העמודים בטביעות אצבע של דפדוף לעמודים הבאים.

בשנה הקרובה אני מעוניין לעשות צדק עם אותם מתכוני הספר שלא זכו לתשומת לב מספיקה ולתאר את חווית הכנת כלל 51 המתכונים שבו. מתכון בשבוע (בערך).

על מנת לעמוד ביעד גייסתי את אחותי, ליאת, לצורך עידוד, עצות בעינייני קולינרייה ותזונה וכן כגיבוי בשעת הצורך. ליאת, שגדלה על הספר לא פחות ואף יותר ממני היא תזונאית מוסמכת ומטפלת בילדים באמצעות אמנות. השילוב של ילדים ומבשלים נראה כי מתאים לה ביותר.

המתכונים לא יובאו כלשונם על מנת לשמור על זכויות היוצרים – ומי שמעוניין ניתן לרכוש את הספר בין היתר כאן.

אשמח לקבל תגובות על הרשומות, הצעות וחוויות.

נ.ב.

תודה לג'ולי ולג'וליה על הרעיון – נו,מה?

דבר האחות:

ראשית תודה לאחי יובל על שגייס אותי למטרה הנעלה…

הספר ילדים מבשלים ומתכוניו השונים, ולא רק אלו המתוקים, היוו חלק בלתי נפרד מילדותינו המאושרת (לפחות מנקודת המבט שלי). קראתי לא מזמן שילדים שמשתפים אותם בבישולים הופכים להיות בשלנים גם בבגרותם ואין לי ספק שאצלנו זה אכן עבד….

בישול המתכונים שבספר הינו  חוויה ,עבודת יצירה, אמנות.

יש משהו מפתה בלעבוד עם הספר. הפשטת התהליך, התמונות וכמעט שכחתי – השמות. איך אפשר לעמוד בפיתוי מול שמות כמו: כריכי סירות, ביצים מחייכות, איש שלג ומשה בתיבה ?

כמטפלת באמנות יוצא לי לא פעם לעבוד עם הספר בטיפול. לבישול המשותף של מבוגר/ מטפל/ הורה עם הילד יש  תפקיד משמעותי  במערכת היחסים  בניהם. בנוסף, חווית היצירה של יש מאין, ההצלחה בלעשות משהו מעולם המבוגרים ואכילת התוצרים שהילד יצר בעצמו, מסייעים בבניית הביטחון העצמי של הילד.

לספר חשיבות נוספת מהבחינה התזונתית. כדיאטנית אני רואה שלהרבה ילדים  כיום יש נטייה לאכילה  חד גונית. אכילה שכזו עלולה להביא בין השאר לחסרים תזונתיים ,לפגיעה בגדילה ובבריאות הילד. הורים רבים מתלוננים בפניי שהם מוצאים את עצמם מתקשים להציע לילדיהם מזונות חדשים ואנחנו יודעים שהרגלי אכילה המוקנים בילדות ילוו את האדם במשך חייו. הבישול מהספר יכול לסייע באופן עקיף לחשיפה הילד למגוון מזונות נוספים ולרצונו להתנסות באכילתם.

אז שנצא לדרך ?